אלוהים שלי

האמונה ככלי לחיים שלווים יותר.
אם תשאלו איש דתי, הוא יגיד לכם שאני חילונית לגמרי. במושגים שלו, הוא צודק. אני לא שומרת שבת, לא מדליקה נרות, אוכלת כל מה שטעים לי, לובשת מכנסיים. אם תשאלו אותי, אגיד לכם שאני מאמינה גדולה.

אלוהים שלי הוא אהבה צרופה, חסרת תנאים. הוא לא כועס ולא מעניש, לא שופט ולא מבקר, הוא (או היא) רק אוהב. מכיוון שהאהבה שלו חסרת תנאים, אלוהים שלי מאפשר לי להתנסות בכל מה שאני מבקשת.

נכון, לא תמיד זה נראה כך. מי מבקש להיות חולה? מי מבקש להתמודד עם קושי כלכלי? יכול להיות שיש אימא שביקשה ילד נכה? או אבא שביקש שבנו יהיה עבריין? במודע, לעולם לא נבקש לעצמנו את הדברים שאנו מפרשים כרעים או קשים. אבל מה עם תת המודע שלנו? אותו חלק בתוכנו היודע דברים מעבר לחמשת החושים הפיזיים? אותו חלק נשמתי הרואה את התמונה הגדולה של חיינו מבלי לערב רגשות?

דמיינו לרגע תינוק שעושה את צעדיו הראשונים, נופל ומקבל מכה, בוכה וכואב. האם הוא רצה ליפול? האם תת המודע שלו יודע שהנפילה הזו תעזור
לו להתייצב ולפתח שיווי משקל? אולי הנפילה הזו זיכתה אותו בחיבוק אוהב מאימא? בתשומת לב לה היה כל כך זקוק?

אלוהים שלי, יודע שאני אדם עם שכל והגיון, עם רצונות ארציים, עם יכולות. אבל ממרומי מושבו, לפעמים אני קצת כמו התינוק שלומד ללכת,
ואלוהים שלי, כמו אבא טוב, יודע בדיוק מה מבקש תת המודע שלי כדי שאוכל לגדול ולהגיע אל נקודת האיזון שלי, גם אם לי לפעמים זה מרגיש נורא.
אלוהים שלי יודע שאולי המחלה שלי תגרום לי לעשות שינוי עצום ולהתחיל לטפל בעצמי כמו שצריך. אלוהים שלי יודע שאני האימא הכי טובה שיכול
היה לאחל לעצמו ילד שהסכים להגיע לעולם הזה נכה.

ואיך כל זה יעזור לנו להיות שלווים יותר?
יהיה מי שיגיד שזה ילדותי להאמין שמישהו או משהו מכוון את חיי ואוהב אותי כל כך. אני, לעומת זאת, חושבת, שאותה אמונה היא הגורמת לי לקחת
אחריות על חיי. האמונה שכל מה שמגיע אלי, הגיע לטובתי הנעלה ביותר, גם אם כרגע קשה לי להבין את זה, גורמת לי לקבל בשוויון נפש את רוב
הדברים (אני עדיין לא מושלמת אז הרוב זה טוב כי… הרוב קובע), לבחון למה דווקא עכשיו הגיעה ההתנסות הזו אלי, ואיך אוכל לצמוח מימנה כאדם,
איך אוכל להפוך אתגר להזדמנות. ברור, שיש התנסויות קלות יותר, ויש כאלה שיצריכו התמודדות רגשית ממושכת, ובכל זאת, אני מאמינה שניתן
להפוך כל אתגר להזדמנות.

כשאני מוצאת מה שעוזר לי להפוך לאדם טוב ונעים יותר לעצמי ולסביבתי, אני מבינה שלא באמת משנה מהי האמת המוחלטת.
האם ההגדרה שלי לאלוהים נכונה או לא? האם הגדרת הדת לאל נכונה? מי יודע?
אני מאמינה שכל מה שעוזר לנו לחיות חיים נעימים ושלווים יותר, כל מה שעוזר לנו לגלות את ההזדמנויות הטמונות שכל דבר, הוא הנכון שלנו.
אני יודעת גם שהנכון שלי הוא לא בהכרח הנכון של מישהו אחר, בדיוק כמו שהנכון לי להיום לא בהכרח יראה לי נכון בעוד עשר שנים.

מזמינה אתכם למצוא את אותה אמונה או ידיעה שתעזור לכם להפוך כל אתגר להזדמנות, ואם תצטרכו עזרה, אני כאן – להנחות, לטפל ולייעץ.

באהבה, לימור

Aviv Danielאלוהים שלי